ממרומי ההר שבראשו נמצא בית הספר "טליתא קומי" בבית ג'אלה אפשר לצפות לעבר העיר בית לחם וסביבתה וליהנות מנוף שהוא גם מרהיב ביופיו וגם מכמיר לב (חומת הפרדה, גדרות תיל ועוד). אך שום דבר לא היה יכול להיות מלהיב יותר ממראה חצר בית הספר רחבת הידיים, שבה התקיימה במלוא המרץ החאפלה של עמותת "אדם ללא גבולות". ילדים הפריחו לאוויר בועות סבון ענקיות או עסקו בעבודות יצירה בהדרכת מתנדבים מבית ספר "יד ביד" – בית הספר הדו-לשוני (ערבית-עברית) בירושלים; על השולחנות הערוכים הוגשו עוגות מתוצרת עצמית ודובדבנים טריים שזה עתה קטפו מתנדבי העמותה; שני ליצנים שידלו את הילדים והאיצו בהם במרץ, עד שגם הביישנים שבהם הצטרפו למשחקים, והכול על רקע הקולות הקצביים והתוססים של רסאן ואיידל, שני מוסיקאים ממזרח ירושלים.
בשביל 55 הילדים מן הגדה המערבית, החולים במחלות כרוניות ונהנים מהסעות קבועות של מתנדבי עמותת "אדם ללא גבולות" מן המחסומים אל בתי החולים בישראל, ולא פחות מכך בשביל משפחותיהם, ימי הכיף של "אדם ללא גבולות" הם נקודת שיא בשנה כולה. הנסיעות המתמשכות והמפרכות מן הבית דרך המחסומים ועד בית החולים והטיפולים הקבועים בכשל כלייתי או בסרטן מותירים רק מעט זמן ואנרגיה (שלא לדבר על תקציב) להנאה הפשוטה שמציעות להן מסיבות אלו. אחת המתנדבות הבחינה שהייתה זו הפעם הראשונה מאז יום הכיף הקודם שהיא ראתה חיוך על פניו של אחד הילדים. ואכן, כל מי שצפה בהם היה יכול להיווכח שאותם ילדים, שכל כך הרבה דברים נמנעים מהם בגילם הצעיר, יכלו לפחות ביום הזה לחזור וליהנות מילדותם.
לא כולם יכלו לדבר בשפתם של האחרים – ערבית או עברית – אך כאשר המתנדבים והפלסטינים בירכו זה את זה לשלום, התגודדו יחדיו ומאוחר יותר ישבו יחד סביב שולחנות ארוחת הצהריים, החום האנושי, שמחת המפגש, החיבוקים ולחיצות הידיים פיצו על המחסור במילים. אחת האימהות – אישה יגעת מראה – לאחר שסיפרה על שלושת ילדיה החולים, כשהצעיר שבהם מעורסל בזרועותיה, אמרה למתנדב: "כל זמן שאדם חי, הכול אפשרי". היה זה מין יום המעודד אופטימיות, ומה שהוסיף ותרם לאופטימיות הייתה העובדה, שלא כולם הבחינו בה, ששני המוסיקאים החייכנים היו עיוורים. קשה לשכוח את הילדה הצעירה בכיסא הגלגלים שרדפה בשאגות גיל אחר בועת סבון ענקית שהתגלגלה ועפה אל בינות העצים.
תודה מקרב לב לקרן פרלוד על שאפשרה את קיומו של האירוע הזה.
ג'ני פלדמן
Comments